נקודה קצרה מהזוהר לפרשת בשלח

על הפסוק "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה השם במצרים", אומר הזהר דבר מפתיע- "אמר רבי יצחק... לא אשכחנא מאן דאתקיף ליביה לגבי קב"ה כפרעה...", לא מצאנו מי שהקשה את ליבו כלפי הקב"ה כמו פרעה! על כך שואל רב יוסי מיד- "והרי סיחון ועוג גם כן הקשו את ליבם?" ועונה לו רבי יצחק- "לאו הכי, שהרי הם הקשו את ליבם כלפי ישראל ואילו הוא כלפי השם הנכבד עצמו".

וממשיך הזהר בסיפור עובדות מיוחדות (תרגום)- "פרעה היה חכם מכל מכשפיו, והוא הסתכל בכל אותם כתרים (של טומאה), בכל אותן ידיעות ובכל הצדדים ולא ראה את ישראל נגאלים. ופרעה לא ידע שיש קשר אחד עליון ונאמן, שהוא שולט על הכל, והוא יגאל אותם. ופרעה חיזק את ליבו מול השם העליון הזה עצמו, שהרי בכל החכמה שלו הוא לא מצא שהשם הזה שולט על הארץ... ובסוף אמר "השם הצדיק"".

פרעה נחשב למי שהקשה את ליבו יותר מאחרים בגלל שהוא מרד בשם הקדוש עצמו. הוא בדק את עצמו, בדק בכל החכמות ובכל הכתרים וכו'... ולא מצא שישנו איזה שהוא כח עליון שכזה, ששולט על הכל. על פי בדיקותיו המלומדות, יותר מכל האחרים, לא היה "צד" או כח שיגאל את ישראל... ולכן הוא מרד והקשה את ליבו. ההכרה באותו שם קדוש, "מי כמוכה באלים השם" היא ההכרה העמוקה ביותר של מי שפשוט לא ראה שום כח מאחד, שום כח מעל אותם כוחות או כח ש"ירצה" לפדות את ישראל. שיעור החינוך שלו היה להכיר באותו שם עליון, שבא לידי מיצוי בקריעת ים סוף.